התכנית המקורית שלנו הייתה לנחות ביוהנסבורג ולנסוע ממנה לדרבן דרך דרקנסברג. משם להמשיך לאורך החוף עד קייפ טאון, דרך טראנסקא, ג'פריס ביי, פורט אליזבת' וכו'. הפוקוס: גלים. במחשבה נוספת (ולחץ לא קטן של תומר גיברמן) החלטנו שאין אפריקה בלי ספארי לכן נבחר פארק "פילנסברג" שליד סאן סיטי. זו סטייה קלה למערב אבל זה אמור להיות משתלם.
בדרך לגסט האוס הממוקם בבית חווה ישן שליד הספארי עברנו את אזור קמברליז שידוע במכרות היהלומים. נסיעה של כמעט שעתיים בדרך חשפה עשרות מכרות מימין לדרך וכפרים של האנשים העובדים במכרות משמאלה. המון אנשים בשני צידי הדרך הולכים. באפריקה כל הזמן רואים אנשים הולכים.
הגסטהואוס שלנו חביב ומציע לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים. בשביל הילדים היו שלושה היי לייטים: בריכה (שלא הספקנו לדגום), גן שעשועים מעץ וארוחת בוקר ארוזה בקרטונים שניקח אתנו לספארי. כמה פשוט לספק אותם (חמסה).
קמים מוקדם, לשמחתנו לאורי כבר אין חום. האוויר יבש ואנחנו שותים הרבה מים. הספארי מתגלה כמקום ידידותי מאוד, ובעלות נמוכה בהרבה מעלות הכניסה לספארי רמת גן, אנחנו מטיילים לנו לאיטנו בדרכי העפר של הסוואנה. אני הנהגת כי אני מוכרחה לתרגל נהיגה על הרכב הזה בצד שמאל של הכביש. זה ממש נחמד. מידי פעם אני מחפשת את מוט ההילוכים ביד ימין ואת חגורת הבטיחות בצד שמאל, אבל בסך הכול אני לגמרי על הסוס.
תחרות. בואו נראה מי רואה ראשון חיה מגניבה? אנחנו לא מספיקים להגיד "קדחת צהובה" והופס, אורי צועק: "ג'ירפה"! אח איזה תענוג. ג'ירפה כל כך יפה. עכשיו אני רק רוצה לראות אריה ולשתות מיץ פטל מאחורי שיח רחב...
אבל אריה לא התגלה לנו למרות שחיפשנו אותו ממש טוב. לעומת זאת ראינו זברות, גנואים, היפופוטמים Blue wild bist חזירים, תרנגולות בר, איילים ופילים מהממים.
ראינו גם שלטים שמזהירים לא לרדת מהרכב וירדנו, ושלטים שאומרים להיות בשקט ולא כל כך שתקנו וחבורת אמריקאים שהבטיחו שמאחורי העיקול נראה את בני הדודים של הפילים שהם דגם ננסי של פילים אבל לא ראינו L
האמריקאים האלה, עם המדים בצבע חאקי שלהם והשכפ"צים הירקרקים מרובי הכיסים... למה הם בדיוק צריכים את זה? בספארי אתה יושב ברכב לא מסתווה בין השיחים עם חץ וקשת. מה שכן, הם היו מנומסים מאוד. למדנו מהם קצת נימוסי ספארי, למשל: אם ראית חייה מעניינת ומולך נוסע רכב של מטיילים, נהוג לעצור, לפתוח חלון ולהמליץ ליושבי הרכב מה הם יכולים לראות במקום ממנו באת.
בדיוק כשאורי אמר שנמאס לו מהחיות והוא רוצה לראות אנשים, הגענו למסעדה. ממש "נווה סוואנה". אכלנו ארוחת צהריים מהממת ופגשנו קופים! זה היה מפתיע.
את היום הזה המשכנו עד הצהריים ולאחר שהילדים כבר אמרו כמה פעמים שדי כבר, עשינו "וי" על החוויה הפראית ויצאנו חזרה אל עמק היהלומים.
בלי לתכנן יותר מידי נקלענו לסאן סיטי. חשבנו שיש בה קניון ושנוכל להצטייד בכמה בקבוקי מים ובסנדלים לאורי אבל מסתבר שטעינו. סאן סיטי היא סוג של "ווגאס". עיר הימורים, כפר נופש ענקי מלא באטרקציות וקניונים ממוזגים עם משחקי מחשב. אנטי תזה לחוויית הספארי. מסתבר שלא מספיק לשלוח ילדים לבית ספר אנתרופוסופי, צריך גם להיוולד במאה הנכונה. לא ארחיב כאן על האקסטזה שאחזה בהם כשפגשו במכונות הירייה,אופנועי המרוץ, ושאר מכוניות, רכבות, קליעה למטרה ופרוט נינג'ה, רק אסכם בצער שכשאלנו: "איפה נהניתם יותר ילדים חמודים בספארי או בסאן סיטי? הם ענו "בשניהם". הקשנו: "מחר אנחנו צריכים לבחור מקום אחד לבלות בו שלוש שעות, מה אתם מעדיפים, ספארי או סאן סיטי"? שניהם ענו בקול: "סאן סיטי"!
;){kind=link}