קייפ טאון אהובתי

באיזשהו שלב באמצע הטיול, אי שם במעמקי הגארדן רוט הפסקתי לתעד. החוויות עלו על גדותיהן ולא עמדתי יותר בפיצול שבין המתמסרת לרגע לבין המתבוננת בו לשם סיפור, פיזום ועריכה. עכשיו, 12 שעות אחרי הנחיתה בארץ אני מתקשה לקבל את המציאות והשגרה ומוכנה להיאחז בטיול הזה עוד קצת, גם אם זה אומר רק לספר עליו..

(מסעדת תרמילאים בשוק האפריקאי בקייפ טאון)

עזבנו את מרקס המשגע לסדר את הבית המהמם שלו ועוד כמה עניינים אישיים. אגב, אם יש מבין הקוראות אישה פנויה, טובת לב ומאירת פנים שפתוחה מספיק לגבר הרפתקן, מרקס הוא גרוש טרי, אבא לשתי נערות והוא אחלה בן אדם (פרטים נוספים בפרק הקודם).

100 קילומטר דרומית לג'פריס ביי, חיכה לנו יער הציציקמה, ענק וירוק, רוחש בחיות מתעתעות ופעילויות אקסטרים. עשינו "וי" מאוד גדול, על גלישת אומגות בגבהים לא הגיוניים, הליכה על הגשר התלוי מעל ה"סטורמי ריבר", טיול רגלי בשמורות ה"ריבר מאונט", סיור אל ה"ביג טרי" ובהייה ממושכת באוקיינוס ההודי שוצף הגלים המבעיתים.

(אומגת חבלים בציציקמה)

(הסטורמי ריבר)

ואז הגענו לנייסנה. עיירה מתוקה, עם מפרץ גולשים אופטימלי "באפלו ביץ'". נייסנה היתה פעם מקום של היפים, אז יש בה משהו קצת אחר בדינמיקה בין השחורים ללבנים. הרגשתי בפעם הראשונה בדרום אפריקה משהו קרוב לשפוי במאזן הכוחות בין הצבעים. אולי כי יש כאן הרבה מאוד שחורים עשירים, אולי כי ראיתי לא מעט אנשים מהמזרח הרחוק, ואולי כי בעלת הצימר שלנו סיפרה לנו שהמקום כל כך בטוח עד כדי כך שלא נועלים כאן את דלתות הבתים. לא היו בעיירה הזו גדרות גבוהות שתחמו את האחוזות משאר העולם, בקיצור מקום נינוח לאללה. אז השכמתי קום ויצאתי לריצת בוקר על הטיילת. היה כיף למרות ששני בולי העץ שגררתי בתוך טרייניג מגוחך (לא נערכתי לבגדי ריצה חורפיים) התקשו לקבל את ההוראה של המוח "לרוץ". רצתי בקושי חצי שעה אבל נהניתי מטיול סולו בעיירה דרום אפריקאית המתעוררת אל עוד יום מקסים.

 (הנוף מהקוטג' בנייסנה)

ליקטתי עבורכן/ם שתי המלצות לביקור בנייסנה: פרוטאה האוס, הקוטג' בו התארחנו http://www.proteaguesthouse.co.za/ ומסעדת הטאפס הצמודה למלון הטורבינה וגן השעשועים הקסום ביותר שיש http://wikivillage.co.za/knysna-terrace-guesthouse/blog/tapas-and-oysters

(המלטה בטאון שיפ של נייסנה)

(הילדים מתבוננים בהמלטה)

עוד יומיים במקום הלבבי הזה והמשכנו דרומה.

האותות מקארין שחזרה מהמשימה שלה בגאנה (סרט בנושא עוני) לבית שלה בקייפ טאון, התגברו ואנחנו עם צימאון דרכים שמפוצץ את הלב. חוץ מזה שאח של קארין ואימא של קארין וגיסתה של קארין... עשו לנו כזה בילד אפ, שכבר לא יכולנו לחכות.

בכל זאת, כדי ליהנות גם מהדרך, הקדשנו יומיים ל"ווין רוט". תראו. ה"גארדן רוט" עוצר נשימה אבל ל"וויין רוט" יש יתרונות משלו.. יין טוב שתינו כאן כמעט בכל יום אבל הגיע הזמן לצלילה חסרת מגבלות זמן וילדים, ביקב של ממש!

אז שייטנו בנוף טוסקני מוקף הרים אפריקאים בסגנון הקייפ. שילוב שרק בדרום אפריקה אפשר למצוא. תחושת הבטן הובילה אותנו אל "לונג רידג' ווינרי" ונתנו לבעלת הבית המדושנת למזוג לנו מה שבא לה: http://www.longridge.co.za/. טעימות יין לא הולכות עם אוכל והמטבח היה עסוק בהכנת תפריט חדש אז פונקנו ב"קצת" גבינות, נקניקים, קרקרים וריבה משאריות ענבי היקב. זה הספיק כדי למלא את החור הקטן בבטן הריקה מאז ארוחת הערב של אתמול וזה היה מהמם! הגברת קלטה שאנחנו מרוסקים והזמינה לנו ולילדים צימר בקרבת מקום. בערב המשכנו בעניין הגורמה בביסטרו הותיק בסטלנבוש הלוא היא בירת מחוז היין של דרום אפריקה. אז הינה לכם/ן עוד המלצה לפנטאון:  http://www.hussargrill.co.za/ .

וזהו. בבוקרו של היום ה- 15 למסע שלנו המשכנו לקייפ טאון, אל שלושה ימים נפלאים ומלאי משמעות ויופי, אנושיות, צחוק, אסתטיקה ורוח. מבחינתי קייפ טאון הייתה הדובדבן שבקצפת.

(תצפית על העיר מהר השולחן)

קייפ טאון בנויה כפרים כפרים אשר רובם נושקים לחופים מפרציים מושלמים לגלישת גלים. כל הכפרים הללו קרובים גאוגרפית ומנטלית לעיר עצמה שהיא סוג של סאן פרנסיסקו, אבל מחוספסת יותר.

גילינו את קייפ טאון, לאט לאט כשהגענו בבוקר לאחד מהכפרים הצפוניים שלה ונעצרנו על קו החוף כדי להשקיף בתדהמה על לא פחות ולא יותר מלוויתן!! כן כן,לוויתן!! משם המשכנו לשמורת הפינגווינים הידועה ואחר כך ראינו כלב ים עיוור על החוף של "הוט ביי", הכפר בו מתגוררות קארין ובנותיה אלאנה וגרייס. שלושת האטרקציות הימיות היו מרגשות אבל בנות משפחת סלייטר היו מרגשות אפילו יותר. הן קיבלו אותנו כל כך יפה ותוך שלוש שניות הרגשנו כולנו בבית. בערב הדלקנו את האח ושקענו בשיחות עמוקות כשברקע הילדים משחקים ביחד, בלי שפה מדוברת אבל עם המון סקרנות ואהדה אלו לאלו.

(כלב ים עיוור. האיש מימין מנסה לתפוס אותו כדי להעבירו לטיפול)

(גן עדן לפנגווינים)

(תאמינו או לא - זה לוויתן!)

שאר הימים שלנו יחד עם קארין והבנות התמלאו בשיטוטים בעיר, במסעדות, בשופינג ובחקר חופים. אח זה היה כל כך כיף! העיר הזו – יש בה משהו מאוד מאוד חזק וממש התקשיתי לחשוב על פרידה ממנה. בחיי. לא סתם הלכתי עם קארין לראות את בית הספר של הבנות (בית ספר אנתרופוסופי) ולא סתם יפתח חפר במדורי הנדל"ן של כל העיתונים (חברים זה הזמן להשקיע בקייפ טאון).. אנחנו מאוהבים בעיר הזאת. היא כפרית, היא גלובלית, היא מגה קולינארית, היא מפנקת ומסעירה והיא טובלת בטבע מאוד מאוד ייחודי.

(יפתח וקארין)

בזמן שיפתח והילדים טיילו בהר השולחן והשתוללו עם בנות סלייטר הצעירות בפארק החבלים, קארין ואני התפנקנו על ארוחת בוקר במלון קולוניאליסטי מהאגדות שאת שמו ומיקומו התבקשתי לא לפרסם. זה מקום שקארין רוצה לשמור לעצמה... 

כן. גם לנערת הפרחים הנדיבה הזאת יש סוד. היא הקדישה שנה מחייה לגידול נמרים בבוש אפריקאי, זחלה יומיים פצועה אחרי התרסקות הליקופטר רק כדי לקרוא לעזרה עבור שאר הניצולים, שיתפה את הסטודנטים שלה לקולנוע בכל מה שהיא יודעת כדי שאלה יחוללו שינוי בחייהם של האנשים בכפרים ובשכונות העוני מהם באו – אבל מותר לה לשמור לעצמה פיסת גן עדן אחת. חלקת אלוהים קטנה משלה. אני מכבדת!

(אפשר לא לכבד אישה שנוהגת ברכב כזה?)

יש מקום נוסף בו קארין אוהבת לחגוג ועל המקום הזה אני הולכת לספר אחלה סיפור.

זה קורה במסעדה אסייתית Kitimas שנטועה בבית מהמאה ה-17 ששופץ עשרות פעמים לטובת בתי עסק רבים. מה שמשותף לכול בתי העסק מלבד הכישלון הקולוסאלי שנחלו, הוא אסונות מחרידים שגרמו למי שיצאו מהביזנס בעור שיניהם להימלט מקייפטאון ולא להסתכל לאחור. המבנה נטוע בדרך ראשית שנמצאת על התפר בין "הוט ביי" (הכפר של קארין) ל"טאון שיפ" הכי ידידותי באזור. לכאורה, מקום אסטרטגי לכל בית עסק. תשאלו מה פשר הקללה? מסתבר שהבית רדוף ברוחות וגם אלה שלא האמינו בקיומן, ספגו סבל ויגון כאלו שאי אפשר היה להמשיך ולהרים גבה.. מספרים שבבית גרה אלזה עם אביה אימה ואחיה. משפחה הולנדית. אלזה הייתה מאוהבת בבחור ממוצא אנגלי ובאותם ימים זה נחשב ל"אהבה אסורה". אנגלים והולנדים לא חצו את הקווים והקימו ביחד משפחות. באופן טראגי, כאילו לעשות איזה הומאג' לרומיאו ויוליה השניים התאבדו. 

רק שכאן נכנסת לתמונה, יזמית תאילנדית שהתאהבה בקייפ טאון ורכשה את המבנה מבלי להכיר את הסיפור. לילה אחד, בתקופת ההכנות לפתיחת המסעדה שלה, חלמה אימה של היזמית על אישה שמגיעה מארץ המתים ומתיישבת ליד השולחן הקדמי של המסעדה. הבת בחלום, מבשלת לאישה באהבה ארוחת מלכים והאישה המתה, מתענגת ופניה הופכות שלוות. האם סיפרה לביתה על החלום ומשחיברה הבת את החלום עם השמועות על רוחותיהן של אלזה ואהובה האנגלי, החליטה היזמית לבשל מידי ערב ארוחה לזוג המסתורי. 

וכך, מידי ערב, אפשר לראות בטרקלין הכניסה המהודר, שולחן לשניים ערוך לתפארת גדוש במאכלים תאילנדים, יינות ומים. זו אחת המסעדות הטובות בעולם שזכתה וממשיכה לזכות בכל פרס אפשרי בתחומה. השולחן לשתי הרוחות שלא ידעו מנוח בחייהן, מקפיץ את הריחות, מכשף את ידיהם של השף, הטבחים, הקונדיטורית, שר המשקאות, המלצרים ומארחים וכולם, אבל כולם יוצאים מרווחים. אגב, מחירים של מסעדה עממית פלוס בישראל..

(קארין יפתח ואני ליד השולחן שערוך לרוחות רפאים)

אם אתם בקייפ טאון, אל תחמיצו את Kitimas! http://www.kitima.co.za/

קשה לי עם פרידות, אז עד כאן מקייפ טאון - להתראות דרום אפריקה, אני מבטיחה שעוד נפגש!