
(Martine Goetschalckx / with Sergio Braams ©)
בדרום הזוהר הדרך דוהרת
ושביל אפרפר מתעקל לצידה
והולכים ורצים בו פוסעים ורוכבים
נער וילד אישה וילדה
עיניים שחורות פוערות חריצים
בין לבני הבטון הגדולות הגדולות
והעדר תופר שדות לכבישים
בריחו הפריך בתקוות בתקוות
ועיניך גם הן משתחרות בי בלי הרף
הן רושפות צמרמורות עד לקצות אצבעות
כמו תהום עמוקה שבלעה את הטרף
ושתקה ורגעה עד לקץ הדורות
אהובי למה באת? לאן נעלמת?
העיניים שלך אגמים של פחם
אתה זר ורחוק וכמעט שנמחקת
מהשיר שכתבתי מהלילה החם
בדרום הזוהר ריח טל ועשן
והלילה מעיר געגוע שחור
מלאכים עצובים לא סיימו מלאכתם
מחכים הם לבוקר מצפים הם לאור



