
קרקס נייר הכינה אלה
והחיים בו מחייכים
כרוז שואג נכנסתי פנימה
קהל עצום של מלאכים
חתול ענק גמיש ודק
רכוב על פיל מאוד מוצק
כאן לצפות להפתעות
זה כנראה מאוד מוצדק
אצבעותיה של ביתי
גזרו צבעו חברו הדביקו
ליצניות פרחים רקדו
ומנורות זכוכית הבהיקו
והכיסא שלי רקד
בטנגו רך עם איזו גברת
לוליין גמיש הציץ מכד
נישק אותי כמו בסרט
המציאות בחוץ קפאה
כענייה עמדה בשער
ייאוש הורחק והשנאה
לא התקבלה גם לא הצער
כי הקרקס של ילדתי
הוא העולם המשופר
כשאש שורפת את ארצי
אדע שעוד הכול אפשר
להתהלך על חבל רם
להאמין בקול נפרם
לתפוס בשתי כפות קטנות
ולהצמיד אל הרקות
ולנשק ולברך
צמות לקשור בשערך
לשמור אותך ולחבק
ילדת פלאים כן זהו שמך



