אני כותבת.
לא תמיד הערכתי את הנטייה הזאת. לפעמים הרגשתי טרחנית, בפעמים אחרות הכתיבה פרצה ממני ואחר כך התביישתי לקרוא את מה שיצא. בתקופות מסוימות פחדתי לכתוב ולהיווכח באיזו אמת פנימית. הרבה פתקים וקרעי מחברות פוזרו בכל מיני מקומות בהם גרתי. היו שנים שכתבתי יותר והיו שנים של כתיבה רק לצורכי עבודה ולימודים. לא האמנתי ועדיין אני לא בטוחה שיש לכתיבה שלי ערך אסטטי כלשהו.
לא מזמן חגגתי 40 שנה. אני לא יודעת אם זה הגיל אבל מצאתי שוב את המפתח לדלת הקסמים. זו המאה העשרים ואחת ובכל מקום יש לי מקלדת ואפילו Wi-Fi, אז חשבתי לזחול החוצה מהמגירה ולהקים לעצמי בלוג. מן Pop-up shop של השירים שלי ואולי של עוד כמה רעיונות שמתפתחים אצלי בפורמט כתיבה פחות פואטי. זה בלוג על בני אדם, אהבה, מוזיקה ומחאה (לאו דווקא בסדר הזה).
אה ועוד דבר. יש לי קצת חומרים באנגלית. אף פעם לא הייתי חזקה באנגלית אבל גיליתי לאחרונה שהכתיבה בשפה זרה עוזרת לי לנקות מהשירים שאריות של מילים מכסות ושאר מלבושים מיותרים. אני לא מתחייבת להמשיך בכיוון הזה.. תכל'ס, אני לא מתחייבת להמשיך בכלל.
ברוכים הבאים וברוכות הבאות אל הבלוג שלי.
מקווה שתהנו.