אני כותבת. לא תמיד הערכתי את הנטייה הזאת. לפעמים הרגשתי טרחנית, בפעמים אחרות הכתיבה פרצה ממני ואחר כך התביישתי לקרוא את מה שיצא. בתקופות מסוימות פחדתי לכתוב ולהיווכח באיזו אמת פנימית. הרבה פתקים וקרעי מחברות פוזרו בכל מיני מקומות בהם גרתי. היו שנים שכתבתי יותר והיו שנים של כתיבה רק לצורכי עבודה ולימודים. לא האמנתי ועדיין אני לא בטוחה שיש לכתיבה שלי ערך אסטטי כלשהו. לא מזמן חגגתי 40 שנה. אני לא יודעת אם זה הגיל אבל מצאתי שוב את המפתח לדלת הקסמים. זו המאה העשרים ואחת ובכל מקום יש לי מקלדת ואפילו Wi-Fi, אז חשבתי לזחול החוצה מהמגירה ולהקים לעצמי בלוג. מן Pop-up shop של השירים שלי ואולי של עוד כמה רעיונות שמתפתחים אצלי בפורמט כתיבה פחות פואטי. זה בלוג על בני אדם, אהבה, מוזיקה ומחאה (לאו דווקא בסדר הזה). אה ועוד דבר. יש לי קצת חומרים באנגלית. אף פעם לא הייתי חזקה באנגלית אבל גיליתי לאחרונה שהכתיבה בשפה זרה עוזרת לי לנקות מהשירים שאריות של מילים מכסות ושאר מלבושים מיותרים. אני לא מתחייבת להמשיך בכיוון הזה.. תכל'ס, אני לא מתחייבת להמשיך בכלל. ברוכים הבאים וברוכות הבאות אל הבלוג שלי. מקווה שתהנו.
This is the time of freedom The month of the kids This is the time to solve the riddle The time for summer treats So that's what I did I wore the mommy outfit Although the sky was troubled By missiles and sirens So I stayed in the house Close המשך...
במלחמה אני סובלת מ- OCD כל הזמן אני בודקת שאני לא PDD שאני לא מכונסת ולא מתייחסת שאין לי קווים שאין לי אויבים במלחמה אני מתמודדת עם פרנויה חרישית קושי בוויסות רגשי הפרעות בחוש השישי מכסחי האשפה עם כיסוי על הפנים נראים לי על הבוקר כמו מחבלים והרוח ששורקת בשדה המשך...
During this war I developed OCD Every minute I check That I'm not PDD That I'm not Internalized That I'm not Patronized This war injects my veins With a silent paranoia Bipolar disorder An urge to cross the border The trash workers With their covered faces Look like terrorists Jumping המשך...
רובין ויליאמס סיים את חייו. בזכרונם של מיליונים תיצרב דמותו של ויליאמס החמוש באף האדום, המחופש לאישה, או המטייל בגבעות עם שובל של תלמידים שהולכים שבי אחריו. מאות דמויות בלתי נשכחות המעוררות צחוק פרוע, אהבה מפלחת וכאב חד. בשבילי רובין ויליאמס הוא קודם כל כריס נילסן. התאהבתי בו לפני 14 המשך...
Robin Williams ended his life. In millions of minds Williams's character is remembered armed with the red nose, dressed as a woman, or traveling on the hills with a trail of following students. Hundreds of unforgettable characters that provoked wild laughter, love, and overwhelming pain. Before anything else, for me המשך...
לאהבה שלנו יש קארמה של מגלי עולמות בסבלנות אין קץ היא מגייסת כספים ורוחות האהבה שלנו נודדת בין ערים מדומיינות בכלי שייט אדירים מבלה במסעות טבּוּרה מאורך ומרובה בְּחוּשים לאהבה שלנו אין חברים רק פועלים מותשים שמרוויחים פרוטות האהבה שלנו חיה בחזיונות כדרך אנייה בלב ים כדרך גבר באישה האהבה המשך...
(צילום: אפרת נמרוד - https://www.facebook.com/efrat.photo?ref=hl) הכי בטוח זה בבית או ביחד או לחוד עם טלויזיה זה ללכת ברחוב עם הכלב שלי זה בתוך החיבוק של אימא הכי בטוח זה רחוק מהאש וכמה שרק אפשר הכי בטוח זה לפעמים מרגש וגורם לי להיות מאושר הכי בטוח זה סנטר מתוח הצדעה וציות המשך...
The safest place is home Separately or together – it doesn't matter It's to walk down the street with my dog It's within my mother's biggest hug The safest place is far away from the fire And as far as you can A safe thing can be exciting sometimes And המשך...
בקיץ הזה נדמה שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא חזות הכול. ההרוגים משני הצדדים, הנוף ההרוס, והפנים המכוערות של החברה הישראלית שמקבלות פחות מידי זמן מסך כי לסיפורי הגבורה, להפגנות בכיכר ולרגעי הנחת יש יותר רייטינג. אבל יש קונפליקט אחד שהוא מעל לכול הקונפליקטים, קרע עתיק שיושב עלינו עוד מלפני שהמציאו את המשך...
