אני כותבת. לא תמיד הערכתי את הנטייה הזאת. לפעמים הרגשתי טרחנית, בפעמים אחרות הכתיבה פרצה ממני ואחר כך התביישתי לקרוא את מה שיצא. בתקופות מסוימות פחדתי לכתוב ולהיווכח באיזו אמת פנימית. הרבה פתקים וקרעי מחברות פוזרו בכל מיני מקומות בהם גרתי. היו שנים שכתבתי יותר והיו שנים של כתיבה רק לצורכי עבודה ולימודים. לא האמנתי ועדיין אני לא בטוחה שיש לכתיבה שלי ערך אסטטי כלשהו. לא מזמן חגגתי 40 שנה. אני לא יודעת אם זה הגיל אבל מצאתי שוב את המפתח לדלת הקסמים. זו המאה העשרים ואחת ובכל מקום יש לי מקלדת ואפילו Wi-Fi, אז חשבתי לזחול החוצה מהמגירה ולהקים לעצמי בלוג. מן Pop-up shop של השירים שלי ואולי של עוד כמה רעיונות שמתפתחים אצלי בפורמט כתיבה פחות פואטי. זה בלוג על בני אדם, אהבה, מוזיקה ומחאה (לאו דווקא בסדר הזה). אה ועוד דבר. יש לי קצת חומרים באנגלית. אף פעם לא הייתי חזקה באנגלית אבל גיליתי לאחרונה שהכתיבה בשפה זרה עוזרת לי לנקות מהשירים שאריות של מילים מכסות ושאר מלבושים מיותרים. אני לא מתחייבת להמשיך בכיוון הזה.. תכל'ס, אני לא מתחייבת להמשיך בכלל. ברוכים הבאים וברוכות הבאות אל הבלוג שלי. מקווה שתהנו.
שנה אנחנו מחכים לטיול הזה. והנה זה הגיע. ה- 2 לאוקטובר אנחנו בשדה התעופה שעתיים לפני מועד הטיסה. תור אינסופי לדלפק אתיופיאן ארליינס, ויכוח מיותר על הטסת הגלשנים, שוחד לבקשתו של הפקיד והגלשנים מתקבלים לטיסה, כירטוס בדקה ה-90, שילוח חסר סיכוי של המזוודות, ריצה לבדיקה הביטחונית ולביקורת הגבולות. קניית בזק המשך...
התכנית המקורית שלנו הייתה לנחות ביוהנסבורג ולנסוע ממנה לדרבן דרך דרקנסברג. משם להמשיך לאורך החוף עד קייפ טאון, דרך טראנסקא, ג'פריס ביי, פורט אליזבת' וכו'. הפוקוס: גלים. במחשבה נוספת (ולחץ לא קטן של תומר גיברמן) החלטנו שאין אפריקה בלי ספארי לכן נבחר פארק "פילנסברג " שליד סאן סיטי. זו סטייה המשך...
הגעתי לכאן עם סקרנות בעניין האפרטהייד. איך נראית מדינה ענקית שניצחונה את הדיכוי של האדם הלבן הפך השראה למיליונים בעולם כולו? איך היא נראית אחרי 20 שנה? לא צריך ממש להתאמץ כדי לשים לב שהאפרטהייד עדיין פה. מכל מיני היבטים של הסיפור הזה של הדיכוי, זה די ברור שיש לעלילה המשך...
כשעזבנו את חוות ווטרפול טיילנו קצת בדרקנסברג והמשכנו לדרבן בכוונה לבקר את טריש אימא של קארין וקרייג בכפר הפנסיונרים. אחר הצהריים הגענו לעיירה הוייק שבפרבריה שוכן הכפר. טריש ובעלה קיבלו אותנו בשמחה ותוך כדי זה חבורה של זברות משוחררות רצו סביבם. מדהים, בדרום אפריקה אתה גם יכול להזדקן באווירה של המשך...
(הפסקת התרעננות מספר 3) אחרי 12 שעות נסיעה במכונית, 10 שירים בלופ של הדג נחש, 5 עצירות התרעננות, 4 אזורי אקלים, 3 ארוחות קלות, 2 ריבים קולניים במיוחד בהם היו מעורבים כל בני המשפחה ושולם אחד יפה, התרסקנו בבקתה הסולארית על שפת הנהר של סנט פרנסיס ביי. (הבקתה של פיליפ המשך...
באיזשהו שלב באמצע הטיול, אי שם במעמקי הגארדן רוט הפסקתי לתעד. החוויות עלו על גדותיהן ולא עמדתי יותר בפיצול שבין המתמסרת לרגע לבין המתבוננת בו לשם סיפור, פיזום ועריכה. עכשיו, 12 שעות אחרי הנחיתה בארץ אני מתקשה לקבל את המציאות והשגרה ומוכנה להיאחז בטיול הזה עוד קצת, גם אם זה המשך...
The southern way is glowing and shining And the gray path curves beside it People walk, people ride, people run A boy and a woman, a girl and a child Black eyes paint cracks Between the large concrete bricks High hopes flying far Herd of breaths stitch roads to fields המשך...
