קרוואן זה מקום קטן

קרוואן זה מקום קטן.

זה בית בו המטבח גובל עם ה - Master bedroom, פינת האוכל צמודה למדרגות שמטפסות לחדר הילדים, הממוקם פחות ממטר מעל קבינת הנהג וזו שלצידו. ועוד לא הזכרתי את תאי האחסון עבור הביגוד, מכשירי החשמל והמזון שמתמזגים אלו באלו באמצעות תעלות הכרחיות, כמו גם המקרר ומגירת התחתונים... וכולי וכולי..

לפני שאני מתחילה ורק כדי שנהייה על אותו הדף כן? אני לא מתלוננת.

ממש לא!

אני סופר בת מזל על החוויה המשפחתית בת הארבעה חודשים (שזה יותר מרבעון!) באוסטרליה. סופר! מגה! אולטרה בת מזל!

ואולי רק כדי שלא תחשדו בי שאני מזייפת, גם אקדים ואעניק קרדיטים לכל הסייענים והסייעניות:

ראשית תודה לאבי ולאמי המופלאים שהביאוני עד הלום וממשיכים לתמוך בי ובבני ביתי בכל דרך אפשרית. לאחר מכן תודה לחמי ולחמותי המופלאים לא פחות, שאף הם תומכים בנו תמיד. לצוות המעולה שעובד איתי במרפאה, לקולגות המשובחות שצועדות איתי תמיד וממש אתמול הרימו מול ה"פוסיקט" בתל אביב עצרת זיכרון לקורבנות הזנות.

תודה  לממלא המקום שלי ולבוסית שלי, שנתנו לי חופש אמיתי! וכן, תודה גם לגאונה מנציבות המדינה שהגתה את החל"ת (חופשה ללא תשלום) ולגאון ההוא שהמציא את האפידורל, את הספירולינה, את הטמפון ואיך לא? את הקונדום!

ואחרי כל אלה... אחזור ואומר: קרוואן זה מקום קטן.

בדרך כלל זה לא מפריע לי אבל ישנם ימים מסוימים בחודש, ולא, אלו לאו דווקא ימי הנידה, אלו סתם ימים אקראיים כאלה, בהם הצפיפות מורגשת ביתר עוצמה ודרוש רק משב רוח קל שבקלים, כדי להעיף אותי בחזרה הביתה, אל החיים הרגילים.

אתמול, בעיצומה של ארוחת הערב התחלתי לחוש בעצבי המתרופפים. הילד שאל שאלות מעצבנות בקול מחרפן, הילדה קפצה וצחקה באופן מוגזם, הגבר מצא (באורח פלא) שאני אשמה בכול.. ואני... אני מושלמת.

נושמת עמוק את כול המזג הזה פנימה ומביטה אל החלון.

השמיים אפורים כעופרת.

אני מנסה להגיד משהו מרגיע, משהו מאחד, משהו שיתיר ברוך את פקעות העצבים של כולנו ויתפור מהעדינים שבהם, מטפחת אוורירית וריחנית להתכסות בה לעת ערב...

"סתמו ת'פההההההההההההההההההה!!!!!!"

ניסיתי. באמת. אבל זה מה שיצא.

שעה לאחר מכן.

הילדים במיטה. רסיסי הריב הקולני האחרון שלהם, שהסתיים אך לפני דקה, מפוזרים בחלל הקרוואן ואפשר לראות אותם כמו גרגירי אבק באור, נוחתים ברכות על הרצפה (המלוכלכת).

שקט.

אני חושבת לעצמי שאם השקט הזה ימשך עוד שלוש דקות, יש סיכוי שיירדמו, הרי לריב זה מעייף ונוספת לאווירה של "אחרי הריב" מן עגמומיות מרדימה כזו...

אחחחח שקט שקט בבקשה....

שקט.

ישנים.

גרגירי חול במיטה מביאים אותי לידי גירוד.

למה לעזאזל הוא לא מנער את הרגליים לפני שהוא נכנס למיטה?

שקט.

הוא מסיים לקרוא ומכבה את המנורה שמעליו.

מושך את השמיכה, משאיר אותי עם כף רגל לא מכוסה, וגם דוחף לי (בלי כוונה כמובן) מרפק בריאה השמאלית.

משתעלת.

ממש ממש מנסה לשמור על שקט.

"שקט יעל!" אני אומרת לעצמי בראש, "ביחיאת יעל שקט" אני חוזרת ואומרת, אבל עצמי מאוד לא ממושמעת ולא חושבת קדימה ולא מצליחה לסתום את הפה.

איפה שאני נמצאת גם הוא נמצא, אני חושבת לעצמי. כל הזמן.

"איפה שאני נמצאת גם אתה נמצא!" מצאתי את עצמי אומרת לגבר שלי, שבאמת אין מקום על השרת הכי גדול בירושלים, להכיל את כמות המילים הטובות שיש לי לומר עליו.

הוא: "מה זאת אומרת איפה שאני נמצאת גם אתה נמצא? איפה נראה לך שאני יכול להיות"?

בהקשר אחר זה עשוי היה להישמע רומנטי, אבל בקונטקסט בו הדברים נאמרו, זה יותר נשמע כמו רמיזה ל: "קחי את עצמך לפינת האוכל שנמצאת 30 ס"מ מפה, ותעזבי אותי באימא'שלך".

פתאום זה הצחיק אותי.

אנחנו כל הזמן ביחד.

Literally

אנחנו כל הזמן ביחד.

אולי למעט הרגעים שכל אחד מתייחד עם צרכיו בבית השימוש או בדוש, אנחנו כל הזמן ביחד.

אז לפני שאפיק את הסטיקר האולטימטיבי למטיילים בקרוואנים עם כל המשפחה, אשר כולל את המילים "איפה שאני נמצא גם אתה נמצא", או בבין-לאומיזית:  

"Where I am also you are"

לפני זה, אממש את הקופון שלי ליום חופשי ואשלח את הגבר ושני הצאצאים לפארק המים Wet'n'Wild שב Gold Coast הנוצץ ואסתובב לי להנאתי לבד באוסטרליה.

לילה טוב.

אה.. קרדיט חשוב לבית הטבע המתוק שהוא גם בית קפה ומסעדה מעולה עם אינטרנט אל-חוטי בחינם. הם חמודים כל כך, נתנו לי לשבת פה כל היום ולכתוב! טעים פה ונעים פה! מומלץ בחום:

Garden of Eden Eatery

Organic & Health Foods

18a Griffith St, Coolandgatta

Australia

Have a good one :-)